פרח החמניה מייצג את העוצמה של האנרגיה הגברית בעולמינו, משקף את השמש, והסוד שלו הוא יכולת ההתמסרות שלו...
ראשו המורכן בענווה סובב סביב השמש במשך כל שעות היום...
מה בין גבולות להתמסרות?
התמסרות לאהבה היא אולי התשוקה והעונג הכי גדול שבן /בת אדם מייחלים לו.
זה בא לידי ביטוי ברצון להתאחד עם מישהו באינטימיות, ויותר עמוק הוא הרצון להתאחד עם הבורא, עם היקום כולו...
להרגיש ניפרד זה כואב. ויותר מזה, זאת לא האמת.
כולנו מחוברים ונעים יחד במהות, קל לראות את זה בטבע סביבנו, ואנחנו בני האדם חלק מהטבע.
אז מה קורה איתנו בני האדם?
אז למה גבולות? למה אנחנו שומעים וחווים שוב ושוב על חציית גבולות,
שיש צורך לשמור על גבולות...
נלחמים בשביל גבולות ונהרגים למען זה...
רוב בני האדם על כדור הארץ חיים מתוך השרדות, פחד שלא יהיה מספיק,
רכושנות על חפצים וגם על בני אדם קרובים...חיים מתוך צורך להילחם על המקום שלנו בעולם...
בשביל לחיות מתוך התדר של הלב, בעקבות הלב, בהתמסרות ללב, לעיתים דרך האחר-האהוב,
לעיתים לבד ישירות עם היקום (הבורא)נדרשת קפיצה קוונטית,
שפירושה היפרדות מהתפיסה הישנה של ניפרדות לתוך תדר האחדות של הלב. זה לוותר על האגו.
בעולם שלנו ישנו עדיין המאבק, כוחניות, שרק התדר של הלב יוכל לאט לאט למוסס אותו.
העיניין הוא להביא למודעות שלנו ולהתבונן על הדרך שאנו עדיין חיים ומתנהגים מתוך העולם הישן,
איך אנחנו עדיין לא מכבדים, לא אוהבים מספיק את עצמינו ואת האחרים סביבינו,
את הצומח, את העצים החיות והיצורים השונים...איך אנחנו פולשים ומציקים אחד לשני בחוסר רגישות.
פריצת גבולות מהי?
הנה כמה דוגמאות:
לשים ריח חזק של בושם,
לדבר בקול רם,
מוסיקה חזקה מידי,
לחדור לאחר במבט
לנגוע בלי שהאחר מוכן,
לנגוע בצורה לא רגישה
לא להקשיב באמת
להתפרץ לדברי האחר
להתעסק בעיניניו של האחר
לא להיות רגיש למרחב האנרגטי של האחר.
ילד נולד במצב רך, משוחרר פתוח וזורם באופן טבעי. ככה הוא מגיע אלינו מהיקום...
מצב שכולנו מתגעגעים אליו ולכן האהבה שלנו לילדים.
אנחנו הבוגרים אמורים לשים לילד גבולות בכדי שיוכל להסתדר בעולם הפיסי שסביבו.
אומרים לו 'לא' כשהוא משחק באש, כשיש מדרגות תלולות או מפגעים העלולים לפגוע בגופו.
עד שילמד איך לא להזיק לעצמו.
ואז מגיע הגיל שהוא מתחיל לומר 'לא'. לשים גבולות בעצמו. לומר לנו לא.
לעיתים אנו לא מאפשרים לו לומר את הלא שלו, מגבילים אותו חמורות, נלחמים בו בעוז.
ולעיתים אנו נכנעים לו מדי.
הילד שהגבילו אותו חמורות, זה שספג 'סטירות' , כווץ וקיצץ את כנפיו וגם בבגרותו אין בכוחו הפנימי לומר לא מוחלט ולעמוד על שלו שמא תבוא שוב סטירה...
הילד שלא קבל גבולות ברורים הפך למבולבל או שתלטן, מזלזל, יהיר שאינו מכבד גבולות של אימא או אבא בילדותו ובהמשך, בבגרותו הוא נוהג לחצות גבולות של כל מי שבסביבתו.
נולדה התנהגות לא מכבדת לא רגישה לא אוהבת. ילדותית - שאינה בוגרת. התנהגות היוצרת יחסים לא פשוטים, ויחסי זוגיות שאינם בוגרים ומכבדים את האחר.
מהי דרך האמצע?
עולם הטנטרה הוא עולם של שחרור וחופש מוחלט, התמסרות אבל עם מודעות, עולם מודע שבסיסו המדיטציה, הרגישות שלי עם עצמי ועם האחר.
רגיש, מכבד, אוהב. בוגר. אינו ילדותי. אבל כן ילדי- כמו ילד אבל רגיש ומודע. יודע לכבד את גבולותיו ואת גבולות האחר ובו זמנית פתוח בזרימה בריקוד עדין החוגג עם עצמו האחר והיקום כולו.
בשל כך, הבסיס של עולם הטנטרה היא המדיטציה. לוקח לעיתים שנים רבות להעמיק בתוך ההויה של המדיטציה - להיות פה ועכשיו בזרימה מודעת ורגישה.
פירושה של טנטרה היא התרחבות. בכדי להתרחב דרך כל 'גבולות' הגופים המעודנים שלנו ולהיות מסוגל להתמסר יש צורך לשחרר מתחים הקיימים בכל אחד מהגופים שלנו.
בזה עוסקת דרך הטנטרה.