תודעה של מלכה/מלך או האם באמת מגיע לי?
אישה חיננית כבת 30 מדנמרק שרכשה ממני לפני זמן מה את
הקלפים של פרחי התודעה וגם תליון
'שיקוי טנטרי' לחיבור עמוק יותר עם חיי האהבה שלה בקשה ממני גם
תמיכה טיפולית דרך הסקייפ.
היא ספרה לי שמה שהכי מטריד אותה, זה כשמגיע לחייה מישהו , אדם מדהים במיוחד היא תמיד מוצאת דרך להתחמק. היא בקשה שנסתכל על העיניין מקרוב. התחושה של שתינו הייתה שזה קשור לאמונה של ערך עצמי נמוך, שהיא לא שווה מספיק..."לא מגיע לי..." היא גם ספרה לי על תאונות שונות ומשונות שקורות לה בחייה...
אמרתי לה לעצום את עיניה ולדמיין את עצמה עומדת ופוסעת בצעדים קטנים אחורה על מין ציר זמן, כשכל צעד לוקח אותה לשנה קודמת, לגיל צעיר יותר.
בקשתי שתעצור ברגע שהיא חשה אותה הרגשה של חוסר נוחות ורוצה להימלט מסיטואציה מסוימת. היא עצרה לאחר מספר צעדים וחוותה את ה-X שלה, אב ילדיה כשהוא מתיחס אליה בזלזול. צעדים נוספים היא ראתה את סבתה בזמן שהייתה כבת שלוש מעירה לה שוב ושוב על דברים הנופלים לה מהידיים ובכך מערערת לה את הבטחון העצמי.
היא סיפרה לי שעד היום סבתה מנסה עם הערות פוגעות ומחלישות אבל כיום היא כבר יודעת לומר לה: "סבתא בואי נתחיל ממחר בבוקר רק עם הערות חיוביות ובונות..." וזה עובד.
הצעתי לה דרך לחיזוק אותה ילדה עם הזכרונות הפוגעניים. תרגול מאד אפקטיבי של שיח קצר יום יומי שלה- הבוגרת בהווה עם הילדה. שהמטרה היא לחזק את האהבה ותשומת לב אליה ולשמש לה גב תומך ומבין לצרכיה. זהו תרגיל מאד אפקטיבי המשפיע על הבטחון הפנימי התובנה והאהבה לעצמינו, ומשפר גם את היחסים עם כל האנשים שאנחנו במגע איתם- בני זוגינו, ילדינו, חברינו לעבודה ובכלל. זהו אחד מהתרגילים החשובים שאנחנו מתרגלים גם
בקורס הטרנספורמציה חלק ראשון הקשור לאיזון רגשי ויחסים.
בנוסף, כתמיכה-
הדרכתי אותה לבחור 3 קלפים של פרחי התודעה לריפוי ומדיטציה. והיא בחרה:Powder puff white
פאודר פאף לבן - לצ'אקרה השלישית, לניקוי אנרגטי וחיזוק של המקום ובמקרה שלנו זכרונות מהעבר שלא תומכים בה להתחבר לבטחון ועוצמה פנימית.
Morning glory
מורנינג גלורי - לצ'אקרת הגרון, לחיזוק מערכת העצבים ובמקרה זה כתמיכה לביטוי עצמי מתוך בטחון וערך עצמי.
Thunbergia
טונברגיה- לעין השלישית, פרח התומך ביחסי אהבה מתוך חופש פנימי ללא תלותיות. מפגש עמוק של שני אנשים המכבד את המרכז/המהות אחד של השנייה.
ספרתי לה סיפור שקרה לי יום לפני כן. נסענו לחוף הים 3 מבוגרים וילד, וחיפשנו מקום לעצמינו בחוף עמוס למדי ביום שבת של אמצע קיץ. הבחנו באוהל ענק לבן שנראה מזמין מרחוק, ונראה שללא אנשים תחת קורתו...הגבר ביננו סחב איתו שמשיה ומרבד. אמרתי לו שנראה שלא יהיה צורך בזה אבל הוא התעקש לסחוב. האישה זרמה עם שנינו.
כשהתקרבנו, ראינו שאכן חיכה לנו אוהל לבן גדול ומרווח עם מזרונים וכריות ענק רכות מצופות בבדים ולבנים, שולחנות לבנים לאכילה, ספות וכסאות נוח...לי זה היה פשוט ברור שזה נועד לנו לשמוש והנאה. מישהו שעבר אמר לנו שלפני יומיים היית כאן חתונה...
אחרי שהתמקמנו שמתי לב שקורה דבר מוזר. החלו לעבור אנשים שהתיחסו אלינו כבעלי הבית והסברנו להם שזה לא שלנו ואין שום סיבה שגם הם לא יהנו מהמקום. מה שהיה מוזר זה שהם יתפתלו בחוסר נוחות, שאלו הרבה שאלות, אף אחד לא הרגיש ממש נוח להשאר 'שזה באמת מגיע לו', שהיקום פשוט זימן לעכשיו ואפשר להנות. זאת הייתה בשבילי דוגמה ותזכורת של לחיות מתוך תודעת שפע, 'תודעת מלכה/מלך.