"במבט על" מהמרפסת שלי בשכונת פלורנטין בתל אביב אני צופה באנשים רבים ובמאבק היומיומי שלהם שתחילתו במקום חנייה וסופו, לעולם לא אדע. מתרוצצים, עיניהם באדמה במסע של הישרדות במשך חיים שלמים, כל אחד לעצמו, לא בוטחים באיש, הרבה פחד, כעס, כאב וחוסר אמון ביקום התומך בברואיו...
'מה בעצם באתי לעשות כאן'? עדיין מעטים הם אלו, שהבינו שהצורך לעצור ולשאול את עצמם את השאלה הזאת, הוא בסיסי וחשוב ביותר וככול שמוקדם יותר, כך עדיף, כי החיים חולפים ביעף מבלי שנרגיש כמעט... מעטים אף יותר הם אלה שיש להם האומץ, המחויבות וההתמדה הנדרשים כדי לעשות משהו בנדון. להשקיע היכן שבאמת חשוב.
כך גם בפגישה שקרתה לאחרונה עם כמה מתלמידי הבוגרים, גיליתי שמאבק ההישרדות היומיומית עדיין לא נעלם לגמרי... ואכן, עם כל העבודה הפנימית / רוחנית העמוקה שעשינו, שהביאה לתובנות חדשות ואיתן שינויים רבים בחיינו, נשארה עדיין שאלה אחת מהותית –
איך לחבר בתוכנו את חיי הרוח עם החומר? איך להגיע לאיזון הנכון בין העולם הרוחני לבין המציאות הגשמית שבה אנו חיים? איך לפתוח יותר את האמון שבלב?
הבנתי שהגיע הזמן להעמקה שורשית נוספת. שיתפתי את תלמידי במדיטציה לחיזוק השורשים, שפיתחנו יחד, חברותי ואני, בקיץ האחרון בבית הספר של אושו לריפוי איזוטרי בדנמרק, ובנוסף התחלנו בחקירה; שאלנו את עצמנו- מהן האמונות המגבילות אותנו וגורמות לנו להאמין וליצור שוב ושוב את אותה מציאות – מציאות שבאופן מודע לא היינו בוחרים, אמונות שגורמות לנו לתפקד בעולם כילד חסר ביטחון, אמונות שדרכן הכול נראה קשה ובלתי ניתן להשגה, כמו למשל, הרעיון שהדרך היחידה בשביל לחיות / לשרוד היא דרך עבודה יומיומית קשה, כי
'כסף לא גדל על העצים', כך נאמר לנו...
מצב זה גורם לכל כך הרבה אנשים לעבוד קשה, שעות רבות מדי יום, יום יום, לעיתים עבודה שהיא קשה גם פיסית. אין ממש זמן או אנרגיה לזוגיות או לילדים, שלא לדבר על זמן לעצמך, ליצירתיות או לדברים אחרים. בנוסף, אלה בדרך כלל גם האנשים שמרוויחים מעט, והדבר הכי טוב שיכול לקרות להם הוא שבסוף ימיהם הם יסיימו לשלם את המשכנתא על הבית שלהם. ואז יזכו בכמה שנים של פנסיה בביתם שלהם. ולעיתים אפילו לזה לא יגיעו...
כמובן שמ"הצד השני" ישנם "מצליחנים", שמגלגלים כסף רב, מבלי שיהיה להם כל זמן או שלווה ליהנות ממנו...
האם לשם כך נועדו חיינו?זאת הייתה גם דרכו של אבי. לא נולדתי למציאות אחרת. בתקופת ילדותי אפילו לא נהגו להלל ולשבח אותך, ליידע אותך כמה אתה אהוב, מוערך ונתמך, בכל מצב. לא גדלנו לתוך אהבה והערכה עצמית, לא נתמכנו ליצור ולעסוק במה שבאמת אהבנו, להתחבר ולפתח את כישורינו האמיתיים והייחודיים לנו. להיפך, המסר היה - לך ועסוק במה שמשתלם כספית: עורך דין, רופא שיניים וכל שאר הדוגמאות המוכרות...
למי שהיה אבא "חסכן", חי לעיתים, כתגובה, דווקא כבזבזן. יש גם חיקוי ישיר שאינו מודע של דרכי האמונה של הורינו - לטוב ולרע. יש המרבים לקנות את אהבתם של הסובבים אותם ע"י קניית מתנות ללא גבול ולא מבינים לאן הלך לו הכסף כשיש צורך בו למשהו חשוב באמת.
מאז ילדותי לא אהבתי "מסע קניות". זה היה עניין מעיק, משהו "שצריך לעשות" ביום מסוים, כי צריך בגדים חדשים לאירוע של... לרוב הייתי מסיימת את העניין במהרה קונה משהו כדי לצאת ידי חובה וחוטפת תלונה לכמה שנים "מדוע אינך לובשת את מה שקניתי לך"... כיום, קניות זה דבר שבדרך כלל קורה לי כהפתעה משמחת. מין הסתם, בשעת הצורך, קורה שכוח מסוים כאלו גורר אותי לחנות שם מחכה לי בגד ולרוב מספר בגדים ממש לטעמי ובמחיר מתאים ומדויק לי להפליא... קניתי והלכתי.
לכל כיוון שתביטו סביבכם תבחינו שמנסים למכור לכם משהו. דבר שלמדתי מאושו, מורי האהוב, זה לשאול את עצמי ' האם זה באמת נחוץ?' לרוב התשובה היא: לא.
למרות שאין ברשותי נכסים כבדים, ההרגשה הפנימית שלי היא של שפע. הרגשה של 'יש'. אני מכירה אנשים שכל חייהם השקיעו ברדיפה מתמדת אחרי כסף ואף הצליחו לצבור נכסים רבים, עשקו ולקחו לעצמם ומעולם לא למדו לתת (אפילו מילדהם חסכו, והם אינם מבינים למה הם לא בקשר איתם... אתם מכירים כאלו?) ועם כל זאת הם חיים מתוך הרגשה של חוסר ובפגישה שיזמו איתי הם ינסו לחלץ ממני "סודות" איך זה קורה לי שאני חיה לי ככה עם עצמי. ולבסוף לא יעלה בדעתם להזמין אותי אפילו לכוס קפה...
ואכן, אין לי ממש הסבר הגיוני איך זה קורה. אני חווה את זה כמין נס, שבמשך כל שנות הסתובבותי בעולם, תמיד היה ברשותי הכסף ללימודי קורסים לטרנספורמציה וצמיחה רוחנית, כאלה שהיו באמת חשובים לי (ומדהים היה לראות איך הסכום שנצרך היה מדויק להפליא ופשוט חיכה לדבר הנכון), שלמתי כרטיסי טיסה יקרים, חייתי בבתים ולעיתים בווילות מדהימות, אכלתי אוכל בריא ובעיקר הקפדתי לבלות את יומי בעיסוק שאהבתי באמת.
ומה אהבתי? אהבתי ועודני אוהבת לטייל, לרקוד ובעיקר להעמיק בהתבוננות ובמדיטציה, העמקה שקרתה במיוחד בתקופות ששהיתי בהרי ההימלאיה, אבל לא פחות בזמן שהותי בערים גדולות שם נהגתי לתרגל בהליכות ארוכות בין ההמון הסואן, הליכות שעזרו לי דווקא בגלל הפרדוקס להיכנס יותר ויותר לתוך מרכז השקט הפנימי שלי, לאותו שקט הקיים למעשה באופן תמידי ביקום כולו מבלי שום קשר למקום שבו אני נמצאת.
כשהגיע הזמן לא חששתי לנוע מארץ לארץ , לשחרר מצב, יחסים אישיים או עבודה שמיציתי ולהמשיך הלאה , להתפתח ולטפח את הפוטנציאל האישי שלי אותו נועדתי לחיות ולשתף עם העולם.
המסרים החדשים שאימצתי לי היו במשפט הזן:
Easy is right and right is easy" " ואת דברי אושו אלי: "כשתחיי את הפוטנציאל שלך האושר העילאי יהיה שלך..." דברים אלה מיצבו אותי בחיפוש מתמיד של הדברים אותם אני באמת אמורה לחיות ולממש פה.
פרחים תמיד אהבתי מגיל צעיר, הם הפכו לעיסוק העיקרי שלי כאשר גיליתי שהם יכולים לתמוך גם בעבודתי הפנימית – בהעמקת המדיטציה, בשחרור מתחים מהתאים ומהגופים האנרגטיים השונים, המכילים זיכרונות מתקופות ילדות מוקדמות או אפילו כאלו שהבאתי איתי מחיים קודמים, ואינם משרתים אותי כיום.
ככל שהעמקתי עם עצמי, הרגשתי את הצורך הפנימי לשתף אחרים. כך מצאתי את עצמי יוצרת תמציות פרחים, שבמהותן הן אתריות ומגשרות בין עולם הרוח לעולם החומר. בנסיעותיי סביב העולם אני נושאת איתי בבקבוקים את אנרגיות הריפוי של הפרחים גם בשביל אנשים בערים הגדולות שם גרים רוב אנשי העולם וזקוקים להם במיוחד.
"פרחים הם יותר בני חלוף, יותר אתריים, ויותר מעודנים מהצמחים שדרכם הם יתהוו, הם הופכים לשליחים מהמישור האחר, כמו גשר בין העולם הגשמי של צורות, לעולם שמעבר לצורות ותבניות. לא רק שיש להם ריח מעודן ומהנה לבני אנוש אלא שהם גם הביאו איתם ניחוח מממלכת הרוח..."אקהרט טול, בתרגום חופשי, מתוך ספרו "ארץ חדשה - להתעורר לתכלית חייך"
תמציות 'פרחי הבודהה' - פרחי התודעה שיצרתי מפרחים שגדלו ברובם על העצים סביבי במשך השנים שחייתי בהודו, תמכו בי ועדיין תומכות ומאזנות אותי, ואנשים רבים סביבי, בכל המישורים- המנטאלי, הרגשי, הפיסי, האנרגטי והרוחני. שיעורים רבים למדתי ועדיין אני לומדת מהפרחים. למדתי להירגע וללכת אל מעבר לפחד, להתחבר לאהבה והחמלה קודם כל כלפי עצמי ואז גם לאנשים שסביבי. כשאני צוללת בעזרתם לשקט שמאחורי השקט, אני חוזרת לאחר מכן לעולם הגשמי עם רעיונות יצירתיים חדשים של איך לשתף את מתנתם עם העולם, רעיונות שתומכים בי, מין הסתם, גם כלכלית. כך מצאתי את עצמי כותבת לאבי יום אחד מהודו הרחוקה,
'אבא, יש לי חדשות בשבילך - 'כסף כן גדל על העצים!'
הכותבת: מא אננד סמבביה- יוצרת תמציות פרחי הבודהה. מעבירה קורסים להילינג וטרנספורמציה רוחנית ברחבי העולם ב-30 השנים האחרונות. www.buddhafieldflowers.co.il