אושו על כעס ועצבות

מעבר מכעס לעצבות.

אושו, אני מרגיש נע מכעס לעצבות.
אני לא יודע אם אני צריך לנסות להוציא את הכעס או לתת לו להתפוצץ בפנים.

כעס ועצב הם אותו דבר. עצב הוא כעס פאסיבי
וכעס הוא עצב אקטיבי. משום שעצב בא לך בקלות, כעס נראה לך כדבר קשה. וזאת מכיוון שאתה יותר מידי מכוונן לפאסיביות.

לאדם עצוב קשה להיות כועס. אם תצליח להכעיס אדם עצוב, העצבות שלו תעלם מיידית, לאדם
כועס יהיה מאד קשה להרגיש עצוב. אם תצליח
לגרום לו להרגיש עצוב, הכעס שלו יעלם מיידית.

בכל הרגשות שלנו הקוטביות הבסיסית ממשיכה
של גבר של אשה, ין ויאנג, הזכרי והנקבי. כעס
הוא זכרי, עצב הוא נקבי. אז אם אתה מכוונן
לעצב, זה קשה לעבור לכעס, אבל הייתי רוצה שתעבור. להתפוצץ בפנים לא ממש יעזור ,
משום ששוב אתה מחפש דרך להיות פאסיבי.
לא. הוצא את זה החוצה, הראה את זה. אפילו אם
זה נראה שטויות, גם אז. היה ליצן בעיני עצמך,
אבל הוצא את זה החוצה.

אם אתה יכול לשוט בין כעס לעצב, שניהם הופכים לקלים באותה מידה, אז תוכל להתבונן. אתה יכול לעמוד אחרי מסך ולהתבונן במשחקים הללו ואז אתה יכול ללכת מעבר לשניהם, אבל קודם כל אתה צריך לעבור בקלות בין שניהם, אחרת אתה נוטה להיות עצוב וכאשר אתה כבד מעבר הוא בלתי אפשרי.

זכור, כאשר שתי אנרגיות, אנרגיות הפוכות, בדיוק אותו דבר, חצי חצי, אז מאד קל לצאת מהן, משום שהן נלחמות ומבטלות זאת את זאת ואתה לא תפוס באף אחת. העצבות והכעס שלך הם חצי חצי, אנרגיות שוות, אז הן מבטלות זו את זו. לפתע יש לך חופש ואתה יכול להחליק החוצה.
אבל אם עצב הוא 70 אחוז וכעס שלושים אחוז, אז זה מאד קשה. שלושים אחוז כעס בניגוד לשבעים אחוז עצב אומרים שארבעים אחוז עצב עדיין ישארו וזה לא יהיה אפשרי, לא תהיה מסוגל להחליק החוצה. הארבעים אחוז האלה יהיו תלויים סביבך.

אז זהו אחד מהלוקים הבסיסים של האנרגיות הפנימיות - תמיד לתת לקוטב ההופכי להגיע למצב שווה, ואז אתה מסוגל להחליק מהם. זה כאילו ששני אנשים נלחמים ואתה יכול לברוח. הם כל כך עסוקים בעצמם שאתה לא צריך לדאוג ואתה יכול לברוח. אל תערב בזה את הראש. עשה זאת כתרגיל.

אתה יכול לעשות מזה תרגול יומי. שכח מלתת לזה לבוא. כל יום אתה צריך להיות כועס - זה יהיה קל. אז קפוץ, רוץ, צעק והבא זאת. ברגע שתוכל להביא את הכעס ללא סיבה בכלל, אתה תהיה מאד שמח, מכיוון שעכשיו יש לך חופש, אחרת אפילו הכעס נשלט על ידי מצבים. אתה לא בעל הבית, אתה לא המאסטר של זה. אם אתה לא יכול להביא את הכעס, כיצד תוכל להשילו ?

גודג'ייף נהג ללמד את תלמידיו אף פעם לא להתחיל בלהשיל שום דבר. קודם התחל בלהביא את הדבר, מכיוון שרק אדם שיכול ליצור כעס על פי דרישה, יוכל להשיל אותו בדרישה - מתימתיקה פשוטה. אז גודג'ייף אמר לתלמידיו קודם כל ללמוד איך להיות אנרגיה. כולם היו יושבים ופתאום הוא הוא היה אומר, "מספר אחת, עמוד וכעס!" זה נראה כל כך מגוכך.

אבל אם אתה יכול להביא את זה... וזה תמיד זמין, מעבר לפינה, אתה רק צריך למשוך את זה.
זה בא בקלות כשמישהו מספק תרוץ, מישהו מעליב אותך - זה שם. אז למה לחכות לעלבון ? למה להיות נשלט על ידי האחר ? למה אתה לא יכול להביא את זה בעצמך ? הבא את זה בעצמך.

בהתחלה זה נראה קצת מוזר, לא יאומן, מכיוון שתמיד האמנת בתאוריה שהעלבה של מישהו אחר, היא זו שיצרה את הכעס. זה לא נכון. הכעס תמיד היה שם, מישהו רק נתן לזה סיבה לצאת החוצה. אתה יכול לתת לעצמך תרוץ. דמיין מצב שבו היית יכול להיות כועס. דבר לקיר ואמור דברים, ותוך זמן קצר הקיר ידבר אליך. תן לעצמך להשתגע לגמרי. אתה צריך להביא כעס ועצב למצב שווה, למקום שבו הם בדיוק בפרופורציה. הם יבטלו זה את זה ואתה יכול להחליק החוצה.

גודג'ייף נהג לקרא לזה "הדרך של האדם הערמומי" - להביא אנרגיות פנימיות לכזה קונפליקט כך שהו עסוקות זו עם זו, מבטלות זו את זו, ולך יש את ההזדמנות לברוח. נסה זאת הא ?
הוספת תגובה