אושו על אהבה

...האהבה שלך מתחילה ברגע מסוים בזמן ואז היא חייבת להסתיים. כן, היא יכולה להסתיים מוקדם או מאוחר. אם היא מסתיימת מהר, אתה קורא לזה רגעי; אם זה נמשך קצת יותר, אתה קורא לזה קבוע. אך גם הקביעות לא תספק את הלב, כיוון שהלב משתוקק לזה שלא נגמר בכלל, למשהו נצחי. זו הכמיהה אל האלוהים. אלוהים הוא שם אחר לאהבה נצחית.
אך המחשבה אינה יודעת דבר על נצחיות. הלב כמה לנצחי, אך הלב מפורש כל הזמן על ידי המחשבה. והמחשבה מכירה רק אהבה קצרה או אהבה ארוכה קצת יותר. אך אפילו אם האהבה תימשך קצת יותר זמן, תמיד יהיה שם הפחד שהיא תסתיים. והפחד שלך נכון – היא תסתיים. למעשה, היא תהיה ארוכה יותר אם אינך אינטליגנטי. אם אתה מחוספס מאד מאד, ולא אינטליגנטי מאד מאד רק לאחר זמן רב תבין את חוסר התוחלת שבכל. אם אתה אינטליגנטי מאד, היא יכולה להסתיים מהר, כי תראה שאין בזה הרבה.
ככל שאדם אינטליגנטי יותר, כך תהיה אהבתו קצרה יותר – אהבה כפי שאתם מכירים אותה. לכן ככל שהאנושות נהיית אינטליגנטית יותר, האהבה נהיית תופעה בעלת חיים קצרים יותר... וזאת משום שאנשים יכולים להבין שהם משתעממים זה עם זה. אין שום עניין ושום טעם למשוך את העניין; כדאי לסיים אותו.
אך המחשבה יכולה לסיים דבר אחד ולמצוא מיד תחליף באשליה אחרת, וכך שוב ושוב. המחשבה אינה לומדת. אפילו אדם אינטליגנטי נשאר לא לומד. והמחשבה הפכה להיות כה חזקה, עד שכל דבר שבא מהלב לעולם אינו מגיע אליך, אל הישות שלך, ללא הפרשנות של המחשבה.
הלב אומר נצח, והמחשבה מפרשת את זה כקביעות. ובזה אתה מחמיץ את הנקודה.
הכמיהה של הלב היא למימד האנכי; זה המימד של המדיטציה.
אינך טיפש בגלל הכמיהה של הלב, אלא משום שאתה מבין אותה לא נכון. אתה כמה לאהבה שבאה מתוך מדיטציה ולא מתוך המחשבה.על האהבה הזאת אני מדבר כל הזמן. זו האהבה שישו מדבר עליה. האהבה הזאת היא אלוהים. היא לא אהבה שלך; האהבה שלך אינה יכולה להיות אלוהים. האהבה שלך היא רק תופעה של המחשבה. היא ביולוגיה, היא פיסיולוגיה, היא פסיכולוגיה, אך היא אינה נצחית.
אני מציע, שאם אתה באמת מוכן להגשים את הכמיהה של הלב, אז תשכח לגמרי מאהבה. התחל במדיטציה. כי אהבה תצמח מתוך המדיטציה. היא הניחוח של המדיטציה. מדיטציה היא הפרח. תן לו להיפתח. תן לו לעזור לך לעבור אל תוך המימד האנכי ללא מחשבה, ללא זמן, ולפתע תראה שהניחוח ישנו שם. אז זה נצחי, אז זה ללא תנאים.
שום חלום אינו יכול להיות קבוע, והאהבה שלך היא חלום. והמחשבה יכולה רק לחלום; אין היא יכולה לתת לך את המציאות.
צא מן המחשבה. תשכח מהאהבה. אין לך שום הבנה בנוגע לאהבה, לא יכולה להיות לך שום הבנה בנוגע לאהבה. רק באמצעות מדיטציה תשנה את המימד של ההוויה שלך. מהאופקי תעבור לאנכי; מחיים בעבר ובעתיד... עכשיו, למה הקביעות הזאת? קביעות משמעה, שאתה מנסה לדמיין לעצמך אפילו את העתיד. אתה רוצה שזה יישאר כמו שזה גם בעתיד. אבל למה? למעשה , נראה שזה כבר התעופף; רק אז מתחילים לחשוב על קביעות...
... אך ברגע שזה מתחיל להחליק מתוך ידיך, אז המחשבה אומרת: עכשיו היצמד. הפוך את זה לקבוע. עשה כל דבר כדי להפוך את זה לקבוע. אל תסתכל בסדקים שנוצרים. אל תסתכל, התעלם, תשכח מהם. תמשיך לכסות אותם – איך שהוא תסתדר.
אבל אתה מבקש את הבלתי אפשרי.
אני יכול ללמד אותך מדיטציה, ומתוך המדיטציה תעלה איכות שונה של אהבה. אז זו לא השתטות. אז זו תבונה ולא השתטות. אז אינך נופל אל האהבה, אתה עולה עם האהבה. אז האהבה היא איכות בשבילך. בדיוק כשם שאור עוטף להבה, כך האהבה עוטפת אותך. אתה אוהב, אתה האהבה. אז היא נצחית. היא ללא כתובת. כל הקרב אליך יכול לשתות ממנה. כל הקרב אליך יוקסם ממנה, יועשר על ידה. עץ, סלע, אדם, בעל חיים, הכול. אפילו אם תשב לבד... בודהא יושב לבד תחת העץ שלו וקורן אהבה. האהבה קולחת סביבו כל הזמן. זה הנצחי, וזו הכמיהה האמיתית של הלב.

מתוך הספר 'חיים, אהבה, צחוק' /אושו - אהבה ומדיטציה.
 
הוספת תגובה