אושו: לחיות ללא פחד


לחיות ללא פחד

תלמיד של אושו אמר לו:
אני מרגיש שיש סביבי שריון
שמונע ממני מלהתקרב לאנשים.
אני לא יודע מאיפה זה בא.
ואיך להמיס אותו.



אושו עונה:

לכולם יש את הסוג הזה של השריון.
יש לו סיבות. ראשית, הילד נולד כל כך חסר אונים לתוך עולם שהוא לא יודע עליו דבר. באופן טבעי הוא חושש מהלא ידוע שעומד בפניו. הוא עדיין לא שכח את אותם 9 חודשים של בטחון מוחלט, כשלא היתה שום בעיה, שום אחריות, שום דאגה לגבי המחר.

עבורינו אלה הם רק תשעה חודשים, אבל עבור הילד זה נצח. הוא לא יודע שום דבר על לוח השנה, הוא לא יודע שום דבר על דקות, שעות, ימים, חודשים. הוא חי את הנצח בבטחון מוחלט, ללא כל אחריות, ואז, בפתאומיות הוא נזרק לעולם לא ידוע, שבו הוא על כל דבר תלוי בכולם. זה טבעי שהוא יחוש פחד. כל אחד גדול ועוצמתי ממנו, והוא לא יכול לחיות ללא עזרתם של האחרים. הוא יודע שהוא תלוי; הוא איבד את העצמאות שלו, את החופש שלו. תקרית קטנה יכולה לתת לו את הטעם של המציאות מולה הוא עומד לעמוד בעתיד.

נאפולאון בונאפארטה הובס על ידי נלסון, אבל למעשה הקרדיט לא היה צריך להינתן לנלסון. נאפולאון בונפארטה הובס בגלל תקרית קטנה שארעה בילדותו. כעת ההיסטוריה לא מסתכלת על דברים בדרך הזאת. אבל לי זה לגמרי ברור.

כאשר נאפולאון היה רק בן ששה חודשים, קפץ עליו חתול פרא. המשרת ששמר עליו, נכנס לרגע לבית; הוא היה בגינה בשעת בוקר מוקדמת, שוכב לו באוויר הצח, וחתול פרא קפץ עליו. הוא לא גרם לו נזק – אולי הוא אפילו היה ידידותי – אבל עבור התפיסה של הילד זו היתה חויה של כמעט מוות. מאז, הוא לא פחד מנמרים או אריות; הוא יכל בלי שום בעיה להילחם ללא פחד באריה ללא נשק. אבל חתול ? זה היה ענין אחר. הוא היה לגמרי חסר אונים. כשהוא ראה חתול הוא כמעט קפא; הוא שוב הפך להיות תינוק בן ששה חודשים, ללא הגנה ויכולת להילחם. בעינין של התינוק הקטן החתול בוודאי נראה מאד גדול; זה היה חתול פרא. אולי החתול הסתכל בעינים של הילד.

משהו בנפש שלו התרשם מהארוע שנלסון ניצל את זה. אי אפשר היה להשוות בין נלסון לנפולאון, ונאפולאון מעולם לא הובס בחייו, אבל נלסון הביא 70 חתולים ושם אותם בחזית הצבא.

ברגע שנאפולאון ראה את 70 החתולים. הראש שלו הפסיק לעבוד. הגנרלים שלו לא יכלו להבין מה קרה. הוא כבר לא היה אותו לוחם מופלא, הוא היה כמעט קפוא מפחד, רועד. הוא מעולם לא הרשה לגנרלים שלו לארגן את הצבא, אבל היום, עם דמעות בעיניו הוא אמר, "אני לא מסוגל לחשוב – ארגנו אתם את הצבא. אני אהיה פה אבל אני לא מסוגל להילחם. משהו השתבש פה בשבילי.

אבל מבלי נאפוליאון, לא היה מסוגל הצבא שלו להילחם נגד נלסון. ומשראו כולם את המצב של נאפוליאון, גם הם פחדו יותר. משהו מאד מוזר קורה.

התינוק חלש, פגיע, לא בטוח. בצורה אוטונומית הוא מתחיל ליצור שריון, הגנה, בכל מיני דרכים. לדוגמא, הוא צריך לישון לבד. חשוך והוא מפחד, אבל יש לו את הדובי שלו והוא מאמין שהוא לא לבד; החבר שלו איתו. אתם תראו ילדים גוררים את הדובי שלהם בשדות תעופה, בתחנות רכבת. האם אתם חושבים שזה רק צעצוע? עבורכם זה רק צעצוע, אבל עבור הילד זה חבר. והוא חבר כשאף אחד אחר לא עוזר – בחשכה בלילה, לבד במיטה, הוא תמיד איתו. הוא תמיד יצור דובים פסיכולוגיים.

זה מזכיר לכם שלמרות שאדם מבוגר עשוי לחשוב שאין לו דובי, הוא טועה. מהו אם כן אלוהים ? פשוט דובי.. כתוצאה מהפחדים של הילדות, יצא האדם דמות אב אשר יודעת הכל, אשר יש לה את הכח הכי גדול, אשר נוכחת בכל מקום; אם יש לך מספיק אמונה בו הוא יגן עליך. אבל הרעיון עצמו של הגנה, עצם הרעיון שיש צורך במגן, הוא ילדותי. אז אתה לומד להתפלל, אלה הם רק חלקים של השריון הפסיכולוגי. תפילה נועדה להזכיר לאלוהים שאתה פה, לבד בלילה.

בילדותי תמיד תהיתי... אהבתי את הנהר, שהיה ממש קרוב, רק שתי דקות הליכה מביתי. מאות אנשים נהגו לרחוץ בו ואני תמיד תהיתי... בקיץ כאשר הם טבלו בנהר הם לא חזרו על השם של אלוהים. הוא יצור דובי פסיכולוגי לא. אבל בחורף הקר הם חזרו, "הרי קרישנה, הרי רמה." הם טבלו טבילה קצרה, חוזרים, "הרי קרישנה, הרי רמה."

אני תהיתי, האם יש שוני בין עונות השנה? נהגתי לשאול את הורי, "אם אלה מאמינים של הרי קרישנה, הרי רמה, אז קיץ הוא בדיוק כמו חורף."

אבל אני לא חושב שזהו אלוהים או תפילה או דת. זה פשוט הקור! הם יוצרים שריון עם "הרי קרישנה הרי רמה". הם מסיחים את הדעת. המים קרים מידי ויש צורך בהסחת הדעת – וזה עוזר. בקיץ אין כל צורך. הם פשוט שוכחים מה הם עשו כל החורף.

התפילות שלנו, המלמולים והמנטרות, הכתבים, אלוהים, הכמרים, כולם חלק מהשריון הפסיכולוגי. זה מאד עדין. הנוצרי מאמין שהוא ינצל – אף אחד אחר לא. כעת זה הסידור שלו לביטחון. כולם חוץ ממנו ילכו לגיהינום, משום שהוא נוצרי. אבל כל דת מאמינה באותו דבר, שרק הם ינצלו.

זוהי לא שאלה של דת. זוהי שאלה על פחד ועל הישועה מהפחד, לכן זה טבעי. אבל בנקודה מסויימת של הבגרות, תובעת האינטליגנציה שתוותר על זה. זה היה טוב כשהיית ילד, אבל יום אחד אתה צריך לעזוב את הדובי, בדיוק כפי שיום אחד אתה צריך לעזוב את האלוהים שלך, את הנצרות, את ההינדית. בסופו של דבר, ביום שבו תסיר את השריון אתה תפסיק לחיות מתוך פחד.

ואיזה סוג של חיים אפשר לחיות מתוך פחד? ברגע שהסרת את השריון אתה יכול לחיות כתוצאה מאהבה, אתה יכול לחיות בצורה בוגרת. לאדם שהתבגר באופן שלם, אין פחד, אין הגנה; הוא פסיכולוגית לגמרי פתוח ופגיע.

בזמן מסוים השריון אולי נחוץ... אולי. אבל כשאתה מתבגר, אם אתה לא רק מזדקן, אלא גם מתבגר, אז אתה תתחיל לראות מה אתה סוחב איתך. מדוע אתה מאמין באלוהים? יום אחד אתה צריך לראות בעצמך שאתה לא ראית את אלוהים, לא היה לך שום קשר עם אלוהים ולהאמין באלוהים זה לחיות בשקר; אתה לא אמיתי.

איזה סוג של דת יכולה להתקיים אם אין בה כנות, אמינות? אתה אפילו לא יכול לתת סיבות לאמונות שלך, ועדיין אתה נצמד אליהן.

הסתכל מקרוב ואתה תמצא מאחוריהם פחד.

אדם בוגר חייב לנתק את עצמו מכל מה שקשור בפחד. זו הדרך שבה הבגרות באה.

פשוט התבונן בכל המעשים שלך, בכל האמונות שלך, וברר אם הם מבוססים במציאות, בחוויה, או בפחד. וכל מה שמבוסס על פחד חייב להיזרק מידית, בלי מחשבה שניה. זהו השריון שלך. אני לא יכול להמיס אותו. אני פשוט יכול להראות לך איך להסיר אותו.

אנו ממשיכים לחיות מתוך פחד – זאת היא הסיבה שאנו ממשיכים להרעיל כל נסיון אחר. אנו אוהבים מישהו, אבל כתוצאה מפחד. זה מתקלקל. אנו מחפשים אמת, אבל אם החיפוש בא כתוצאה מפחד, אז אתה לא עומד למצא אותה.

מה שלא תעשה, זכור דבר אחד; כתוצאה מפחד אתה לא עומד להתבגר. אתה פשוט תתכווץ ותמות. הפחד עומד לשירותו של המוות.

מהווירה צודק. הוא הופך את היעדר הפחד לתכונה בסיסית של אדם אמיץ. ואני יכול להבין למה הוא מתכוון כשהוא אומר היעדר פחד. הוא מתכוון להסיר את כל השריון. לאדם שלא מפחד יש את כל הדברים שהחיים רוצים להעניק לו כמתנה. כעת אין כל חיץ. המתנות יפלו עליו, וכל דבר שיעשה יתן לו יותר כח, בטחון, תחושה נהדרת של סמכות.

האדם שחי את חייו כתוצאה מפחד תמיד רועד מבפנים. הוא באופן תמידי על הסף של השיגעון, משום שהחיים עצומים ואם אתם כל הזמן בפחד... ויש כל מיני סוגים של פחדים. אתם יכול להכין רשימה גדולה, ואתם תהיו מופתעים כמה פחדים יש – ואתם עדיין חיים! ישנם זיהומים בכל מקום, מחלות, סכנות, חטיפות, טרוריסטים... והחיים כל כך קצרים. ולבסוף יש מוות, שממנו אתם לא יכולים לברוח. כל החיים שלכם יהפכו לחושך.

עיזבו את הפחד! בחוסר מודעות אימצתם בילדותכם את הפחד , כעת במודעות עיזבו אותו והפכו להיות בוגרים. ואז החיים יכולים להפוך לאור אשר ממשיך להעמיק ככל שאתם מתבגרים.

אושו, מעבר לפסיכולוגיה.
Copyright © 2008 Osho International Foundation
תרגום: וילינה
הוספת תגובה