אושו על רגיעה

"אושו האהוב,
האם תוכל להגיד משהו לגבי רגיעה?
אני מודעת למתח שקיים עמוק בתוכי
ואני חושדת שכנראה מעולם
לא הייתי רגועה"


אושו עונה :

רגיעה טוטאלית היא הדבר העיקרי, זה הרגע בו האחד הופך לבודהה. זה רגע של הבנה, של הארה, של מודעות. כרגע אתם לא יכולים להירגע באופן טוטאלי, משום שבמקום העמוק ביותר יש מתח מתמיד.

כדי להתחיל להירגע, יש להתחיל על פני השטח – משום שזה המקום בו אנו נמצאים, ואפשר להתחיל רק במקום בו אנו נמצאים.
הרגיעו את פני השטח של הווייתכם – הרגיעו את גופכם, הרגיעו את התנהגותכם, את מעשיכם.
הילכו בדרך רגועה, איכלו בדרך רגועה, דברו, הקשיבו בדרך רגועה. האטו כל תהליך. אל תמהרו ואל תחפזו. נועו בעולם כאילו הנצח זמין עבורכם – למעשה הוא זמין עבורכם. אם יש סוף והתחלה, שהרי אנחנו כאן מן ההתחלה ואנחנו עומדים להיות כאן עד הסוף. למעשה, אין התחלה ואין סוף. תמיד היינו כאן ותמיד נהייה כאן. צורות הולכות ומשתנות, אבל התוכן לא משתנה. הלבוש משתנה, אבל לא הנשמה.

מתח פירושו מהירות מהירות, פחד, ספק. כשיש מתח, יש נסיון מתמשך להגן, להיות חזק ובטוח. מתח פירושו הכנה של מחר, או של החיים אחרי המוות, כבר היום – מפחדים שמחר לא תוכלו להתמודד עם המציאות, אז אתם מתכוננים. מתח פירושו עבר שבו לא באמת חיית אלא איכשהו עברת לידו; הוא תלוי וסובב אתכם.

זיכרו דבר מאד חשוב לגבי החיים: כל חוויה שלא חוויתם תהיה תלוייה סביבכם, היא תתעקש ותזעק אליכם לסיים אותה, לחיות איתה להשלים אותה. בכל חוויה יש איכות מהותית שרוצה להסתיים ולהיסגר. ברגע שהיא נסגרת, היא מתאיידת, אם היא לא נסגרת, היא מתעקשת ומענה אתכם, צדה אתכם, מושכת את תשומת הלב שלכם. היא אומרת: " מה את/ה עומד/ת לעשות בקשר אלי? אני עדיין לא שלמה – הגשמ/י אותי!"

כל העבר שלכם תלוי סביבכם מכיוון ששום דבר לא הסתיים – אין שום דבר שאותו חייתם באמת, על הכל איכשהו עברתם, חצי חיים, רק ככה ככה, באדישות. לא היתה שום עוצמה, שום תשוקה. נעתם בעולם כמו סהרורים. אז העבר תלוי, והעתיד יוצר פחדים. ובין העבר לעתיד נמחץ ההווה שהוא המציאות היחידה.

אתם חייבים להתחיל את הרגיעה על פני השטח. הצעד הראשון ברגיעה הוא הגוף. זיכרו כמה שיותר להתבונן בגוף ולראות אם אתם נושאים מתח כלשהוא איפה שהוא בגוף – בצוואר, בראש, ברגלים. הרגיעו את האזורים האלה במודעות. גשו אל החלק הזה בגוף, ושכנעו את החלק, דברו אליו באהבה ובקשו ממנו להירגע.

ואתם תהיו מופתעים לראות שאם אתם ניגשים לחלק בגוף, אז הוא מקשיב. הוא שומע לכם – זה הגוף שלכם! בעיניים עצומות, התבוננו על הגוף מקצות האצבעות אל הראש מחפשים מקום שיש בו מתח. ואז דברו אל החלק הזה, בדיוק כמו שאתם מדברים אל חבר; תנו לדיאלוג בינכם לבין הגוף שלכם להתרחש. בקשו ממנו להירגע, ואימרו לו, "אין ממה לפחד. אל תפחד. אני נמצא כאן לדאוג לך – אתה יכול להירגע." לאט לאט אתם תהפכו למיומנים ואז הגוף יהפוך להיות רגוע.

ואז, אפשר לקחת צעד נוסף, צעד עמוק יותר; עכשיו אפשר להגיד גם לראש להירגע. ואם הגוף מקשיב, גם הראש מקשיב, אבל אי אפשר להתחיל עם הראש – צריך להתחיל מן ההתחלה. אי אפשר להתחיל באמצע. הרבה אנשים מתחילים עם הראש ונכשלים; הם נכשים משום שהם התחילו במקום הלא נכון. את הכל צריך לעשות בסדר הנכון.

אם תהיו מסוגלים להגיע את הגוף מרצונו, אז גם תוכלו לעזור לראש להירגע מרצונו. הראש הוא תופעה הרבה יותר מסובכת. ברגע שהפכתם להיות בטוחים שהגוף מקשיב לכם, יהיה לכם אמון חדש בעצמכם. כעת אפילו הראש יכול להקשיב לכם. זה אמנם יקח זמן יותר ממשוך עם הראש, אבל זה קורה.

כשהראש רגוע, אש אפשר להרגיע את הלב, את עולם הרגשות וההרגשות שלכם – אשר הוא אפילו עוד יותר מסובך, יותר עדין. אבל כעת, אתם תנועו עם תחושה של אמון גדול בעצמכם. כעת אתם תדעו שזה אפשרי. אם זה אפשרי עם הגוף ואפשרי עם הראש, זה גם אפשרי עם הלב. ורק אז, כשהלכתם דרך שלושת השלבים, אפשר לקחת את הצעד הרביעי, כעת אפשר לגשת אל מרכז ההווייה, אשר הוא מעבר לגוף, לראש וללב; שהוא מהות הקיום שלכם. וגם אותו אתם תהיו מסוגלים להרגיע.

והרגיעה הזאת בטח מביאה את האושר הגדול ביותר האפשרי, את האקסטזה האולטימטיבית, קבלה.
אתם תהיו מלאי אושר ושמחה. לחיים שלכם תהיה איכות של ריקוד.

כל הקיום רוקד, מלבד האדם. כל הקיום נע ברגיעה, התנועה לבטח מתרחשת, אבל ברגיעה. עצים צומחים, ציפורים חוצות נהרות, כוכבים זזים: הכל קורה תוך רגיעה מוחלטת. בלי למהר, בלי חיפזון, בלי דאגה ובלי בזבוז. חוץ מהאדם. האדם נפל קורבן לראש שלו.

האדם יכול לעלות מעל האלים ולרדת נמוך מהחיות. לאדם יש ספקטרום גדול, מהנמוך ביותר לגבוה ביותר, האדם הוא סולם.

התחילו עם הגוף שלכם, ואז לאט לאט עמוק יותר. ואל תתחילו עם שום דבר אחר אם לא קודם פתרתם את הקודם. אם הגוף שלכם במתח, אל תתחילו עם הראש. חכו. עבדו עם הגוף. ואפילו דברים קטנים הם עזרה גדולה.

אתם הולכים בקצב מסוים שהפך להיות הרגל אוטומטי. עכשיו נסו ללכת לאט. בודהה נהג לומר לתלמידיו, " לכו מאד לאט והיו מודעים לכל צעד." אם אתם מודעים לכל צעד, תהיו חייבים ללכת לאט. אם אתם רצים, ממהרים, אתם תשכחו לזכור. לכן בודהה הילך כל כך לאט.

נסו להלך מאד לאט, ואתם תהיו מופתעים – סוג חדש של מודעות יתפתח בגוף איכלו לאט ותהיו מופתעים - איכות חדשה של מודעות תקרה לכם בגוף, סוג חדש של רגיעה. עשו כל דבר לאט... רק כדי לשנות את התבנית הישנה, רק כדי לצאת מההרגל הישן.

קודם כל הגוף הפך להיות רגוע לגמרי, כמו ילד קטן, ואז אפשר להתחיל עם הראש. התקדמו בצורה מדעית: קודם כל הפשוט ביותר, אחר כך המסובך ואחר כך הכי מסובך. בסוף אפשר להרגיע אפילו את מרכז ההווייה.


אושו: הדרך של הבודהה, כרך 1, פרק 8
תרגום: וילינה