אופס… היה כל כך טוב יחד, שעות של היעלמות ללא תחושת זמן ומרחב... אז מי זה שפתאום צריך יותר 'ספייס'? מיהו 'האני' הזה והאם הוא בורח? ואם כן, אז ממה? ואולי דווקא אם אשאר תהיה זו בריחה 'מעצמי'?
האם סקס הוא אינטימיות או שמא לעתים דווקא דרך למילוט מאינטימיות?
הוא מחפש חמימות, חיבוק, אינטימיות עם מישהי לפני שגילה עדיין משמעותה של אינטימיות ואיך להנות מרגעים אינטימיים עם עצמו. כרגע מבולבל ונבוך מרגשותיו, מתשוקותיו...
עד כה הוא 'הצליח' לחסום את האינטימיות עם עצמו- נעזר באלכוהול, סמים סיגריות, אוכל...נמנע ממפגש עם עצמו שמא יגלה את הכאב העמוק שבתוכו, את הילד הקטן הפגוע בתוכו, זה שמצפה לחיבוק ואהבה, המחכה לתשומת לב ממנו- הבוגר .
והבוגר, בורח מאחריות זאת. מחפש את האהבה ממישהי או מישהו אחר שאף הוא אולי עוד ילד/ילדה כואבת. והדרמה חוגגת...
אז אולי עדיף להתרחק, לשמור על מרחק בטוח, לכאוב את הרצון להתקרב ...עד מתי???
מה הם בכלל יחסיים אינטימיים?
למה רוב היחסים שלנו הם של ילד/ילדה ולא של בוגר/בוגרת?
למה אינני מאושר???
אז בואו ננסה להבין מאיפה זה בא לנו ואיך אפשר לצאת מזה... הכול מתחיל ונגמר בבטן! בצ'אקרה השנייה: מרכז האנרגיה שלנו, מרכז הצי', וביפנית - הַרַה. כל השמות הללו מתייחסים למרכז הנמצא מתחת לטבור ובו קבור מקור הסבל של כל בן/בת אנוש... אך בו גם טמון מקור האושר העילאי והשלווה הפנימית!הבחירה כיצד לחיות נתונה בידינו. האם נחיה בסבל – בחושך, או באור – מתוך שמחה; אך זה דורש מאיתנו התבוננות בתוכנו, חיזוק הנוכחות שלנו בהווה דרך מדיטציה ובמקביל עבודת ריפוי של 'הילד הפנימי' שלנו . אנו זקוקים לאומץ בכדי להכנס לתוך הכאב שנשאר טבוע בנו בשל הטראומות שחווה הילד בתוכנו בעבר ובכך לשחרר אותן. נדרש ריפוי ועבודת חיזוק רגשי ואנרגטי באופן מודע ומכוון, המאפשר חיבור מחדש למקור, לאותו ילד שנולד טהור ושוקק חיים לפני השנים בהם ניפגע. יחד עם זאת, 'הבוגר' אם יעמיק במדיטציה ובפיתוח יכולתו לחיות את הרגע, יוכל גם להכיל את 'הילד' באהבה ויוכל לתמוך בו. יחסים הרמוניים שבין הילד והבוגר שבתוכינו משפיעים גם על כל היחסים האחרים שלנו. דרך ריפוי זאת של הילד בשלוב עם מדיטציה לחיזוק הבוגר נמצאה מניסיונם של רבים כדרך מעולה לצאת ממעגל הסבל.
ולמה?
כי מרכז זה , המרכז שבבטן, הוא המרכז הרגשי שלנו, המקום שבו 'חטפנו אותה מתחת לחגורה' כבר ברגע שנולדנו…ואולי לפי שנולדנו.כך, נולדו בתוכנו התלותיות וההתמכרויות השונות... (ששום דיאטה או משמעת חיצונית לא הצליחה עדיין ממש לרפא.) יש אנשים התלויים בסיפוק הזמני הנובע מלקיחת סמים שונים - החל בסמים קלים ועד לקשים יותר. סיגריות, אלכוהול, התמכרויות אכילה, התמכרות למין, או לרוּחְניים שבינינו - התמכרות למנטרה, ל'אנרגי' דרשן'- שקטיפט או דיקשה מהגורו…לו רק היה לנו אומץ להסתכל לו בעיניים ופשוט להיות... כן, גם אהבה יכולה להביא אותנו לכאן... האם נישאר??
אמר לנו אושו:
"ערכו של אדם נקבע על ידי כניסתו אל תוך התוהו ובוהו הפנימי של עצמו... ואתה ראוי להיקרא בן אדם רק כשהגעת למרכז של עצמך. מהמרכז אתה רואה שאתה מבורך וכל היקום מבורך אף הוא."
אושו על אינטימיות : אושו מתוך הספר 'אינטימיות – לתת אמון בעצמך ובאחרים'.
כותבת המאמר: סמבביה אננד. מטפלת אישית וזוגית. תלמידתו הישירה של אושו. מנחה קורסים להילינג וטרנספורמציה בדרך הטנטרה כ-40 שנה בארץ וברחבי העולם.
אופס… היה כל כך טוב יחד, שעות של היעלמות ללא תחושת זמן ומרחב... אז מי זה שפתאום צריך יותר 'ספייס'? מיהו 'האני' הזה והאם הוא בורח? ואם כן, אז ממה? ואולי דווקא אם אשאר תהיה זו בריחה 'מעצמי'?
האם סקס הוא אינטימיות או שמא לעתים דווקא דרך למילוט מאינטימיות?
הוא מחפש חמימות, חיבוק, אינטימיות עם מישהי לפני שגילה עדיין משמעותה של אינטימיות ואיך להנות מרגעים אינטימיים עם עצמו. כרגע מבולבל ונבוך מרגשותיו, מתשוקותיו...
עד כה הוא 'הצליח' לחסום את האינטימיות עם עצמו- נעזר באלכוהול, סמים סיגריות, אוכל...נמנע ממפגש עם עצמו שמא יגלה את הכאב העמוק שבתוכו, את הילד הקטן הפגוע בתוכו, זה שמצפה לחיבוק ואהבה, המחכה לתשומת לב ממנו- הבוגר .
והבוגר, בורח מאחריות זאת. מחפש את האהבה ממישהי או מישהו אחר שאף הוא אולי עוד ילד/ילדה כואבת. והדרמה חוגגת...
אז אולי עדיף להתרחק, לשמור על מרחק בטוח, לכאוב את הרצון להתקרב ...עד מתי???
מה הם בכלל יחסיים אינטימיים?
למה רוב היחסים שלנו הם של ילד/ילדה ולא של בוגר/בוגרת?
למה אינני מאושר???
אז בואו ננסה להבין מאיפה זה בא לנו ואיך אפשר לצאת מזה... הכול מתחיל ונגמר בבטן! בצ'אקרה השנייה: מרכז האנרגיה שלנו, מרכז הצי', וביפנית - הַרַה. כל השמות הללו מתייחסים למרכז הנמצא מתחת לטבור ובו קבור מקור הסבל של כל בן/בת אנוש... אך בו גם טמון מקור האושר העילאי והשלווה הפנימית!הבחירה כיצד לחיות נתונה בידינו. האם נחיה בסבל – בחושך, או באור – מתוך שמחה; אך זה דורש מאיתנו התבוננות בתוכנו, חיזוק הנוכחות שלנו בהווה דרך מדיטציה ובמקביל עבודת ריפוי של 'הילד הפנימי' שלנו . אנו זקוקים לאומץ בכדי להכנס לתוך הכאב שנשאר טבוע בנו בשל הטראומות שחווה הילד בתוכנו בעבר ובכך לשחרר אותן. נדרש ריפוי ועבודת חיזוק רגשי ואנרגטי באופן מודע ומכוון, המאפשר חיבור מחדש למקור, לאותו ילד שנולד טהור ושוקק חיים לפני השנים בהם ניפגע. יחד עם זאת, 'הבוגר' אם יעמיק במדיטציה ובפיתוח יכולתו לחיות את הרגע, יוכל גם להכיל את 'הילד' באהבה ויוכל לתמוך בו. יחסים הרמוניים שבין הילד והבוגר שבתוכינו משפיעים גם על כל היחסים האחרים שלנו. דרך ריפוי זאת של הילד בשלוב עם מדיטציה לחיזוק הבוגר נמצאה מניסיונם של רבים כדרך מעולה לצאת ממעגל הסבל.
ולמה?
כי מרכז זה , המרכז שבבטן, הוא המרכז הרגשי שלנו, המקום שבו 'חטפנו אותה מתחת לחגורה' כבר ברגע שנולדנו…ואולי לפי שנולדנו.כך, נולדו בתוכנו התלותיות וההתמכרויות השונות... (ששום דיאטה או משמעת חיצונית לא הצליחה עדיין ממש לרפא.) יש אנשים התלויים בסיפוק הזמני הנובע מלקיחת סמים שונים - החל בסמים קלים ועד לקשים יותר. סיגריות, אלכוהול, התמכרויות אכילה, התמכרות למין, או לרוּחְניים שבינינו - התמכרות למנטרה, ל'אנרגי' דרשן'- שקטיפט או דיקשה מהגורו…לו רק היה לנו אומץ להסתכל לו בעיניים ופשוט להיות... כן, גם אהבה יכולה להביא אותנו לכאן... האם נישאר??
אמר לנו אושו:
"ערכו של אדם נקבע על ידי כניסתו אל תוך התוהו ובוהו הפנימי של עצמו... ואתה ראוי להיקרא בן אדם רק כשהגעת למרכז של עצמך. מהמרכז אתה רואה שאתה מבורך וכל היקום מבורך אף הוא."
אושו על אינטימיות : אושו מתוך הספר 'אינטימיות – לתת אמון בעצמך ובאחרים'.
כותבת המאמר: סמבביה אננד. מטפלת אישית וזוגית. תלמידתו הישירה של אושו. מנחה קורסים להילינג וטרנספורמציה בדרך הטנטרה כ-40 שנה בארץ וברחבי העולם.